בלוטות הרוק אחראיות על ייצור הרוק בחלל הפה. הרוק שומר על סביבה לחה בחלל הפה, עוזר במנגנון הבליעה מסייע לפירוק המזון בתהליך העיכול ושומר על השיניים מפני הנזק שעלול להגרם על ידי החיידקים.
בלוטות הרוק ממוקמות סמוך לאוזן ונקראות בלוטות הפארוטיד. בלוטות תת לשוניות הן זוג בלוטות נוסף הממוקמות מתחת ללשון וזוג שלישי ממוקם מתחת לענף הלסת התחתונה.
הרוק המיוצר בבלוטות מתנקז לתוך צינוריות אשר קצהן נפתח בחלל הפה. לעיתים חומרים אורגנים בגוף הופכים למבנים דמויי אבנים בחלל הצינוריות. מצב זה מכונה בשם סיאלוליטיאזיס. כמו כן, האטה בקצב זרימת הרוק בצינוריות מובילה להיווצרות מבנים קשיחים. אבנים בבלוטות הרוק סותמות את הצינוריות, מעכבות ואף חוסמות את הפרשת הרוק וגורמות לסיבוכים. סימנים נוספים עשויים להיות נפיחות וכאב בבלוטה. מרבית האבנים נמצאות בבלוטות הממוקמות ברצפת הפה.
באילו מקרים מבצעים את הניתוח?
מטרת הטיפול במקרה בו מאובחנות האבנים בבלוטות הרוק בבדיקות כמו רנטגן, CT או אולטרסאונד, היא להסירן. אבנים קטנות נוטות להעלם באופן ספונטני על ידי גירוי הבלוטות באמצעות סוכריות למציצה מיוחדות. אבנים גדולות יותר מוסרות באמצעות חתך במסגרת הליך כירורגי.
יותר ויותר, רופאים מאמצים בשנים האחרונות טכניקה חדשה יותר ופחות פולשנית הנקראת sialendoscopy . טכניקה זו משמשת להוצאת אבנים מבלוטות הרוק. המנתח משתמש במכשיר מיוחד הנקרא אנדוסקופ אשר בקצהו מחוברת מצלמה קטנה ואור המוחדר לתוך פתח הבלוטה לצורך איתור האבן. ההליך מתבצע תחת הרדמה כללית או לעיתים בהרדמה מקומית. אנשים הסובלים באופן כרוני מאבנים בבלוטות הרוק ואבנים הגורמות לנזקים בלתי הפיכים, נדרשים לעבור הליך כירורגי לכריתת בלוטת הרוק כולה.
אופן ביצוע הניתוח
ניתוח הוא השיטה המסורתית להוצאת אבנים מבלוטות הרוק אולם בשנים האחרונות השימוש בו פוחת. כיום סיאלנדוסקופי הפכה להיות השיטה הנפוצה יותר להוצאת אבנים. במסגרת ההליך צינור דק (אנדוסקופ) המשלב מצלמה זעירה מוחדר לתוך צינורית הבלוטה. מטרת הצינור לאתר את האבן החוסמת את הצינורית לתפוס אותה ולהוציאה. טכניקה זו יכולה להסיר כ 20 אבנים. ההליך נעשה בהרדמה מקומית.
במקרים חמורים קיים הצורך להסיר את הבלוטה או חלקים ממנה. בלוטת הפארוטיד, הגדולה מבין הבלוטות, ממוקמת בסמוך לעצב הפנים האחראי על תפקוד המוטורי והחושי של הפנים . הרקמה הפגועה תוסר מבלי לפגוע בעצב.
תופעות לוואי וסכנות
בשל שיעורי ההצלחה הגבוהים ותוך המנעות מפגיעה בעצבים סמוכים או כלי דם באזור בלוטות הרוק, שיטת הסיאלנדוסקופי נחשבת לתקן הזהב לטיפול בהוצאת אבנים מבלוטות הרוק. תופעות הלוואי הן נדירות יותר בהשוואה לניתוח מסורתי. באופן כללי ההליך מצריך תקופת אשפוז קצרה ואומתה כטכניקה בטוחה, אולם בדומה לכל הליך רפואי כרוכה בתופעות לוואי וסכנות. דלקת מקומית או היצרות של הצינוריות מקשה על ניווט והמעבר של האנדוסקופ במערכת הצינוריות.
סיבוכים אפשריים יכולים להיות זיהומים מקומיים, ניקוב קיר הצינורית, פגיעה בעצב הפנים ורדימות מקומית, הישנות התסמינים והיצרות הצינוריות. סיבוכים אחרים עשויים להתרחש כתוצאה מכשל בהוצאת האבן, קרע הצינורית, היווצרות נמק ברקמה באתר ההזרקה של חומר ההרדמה לידוקאין-אפינפרין.
התאוששות והחלמה
אם האבן הוסרה טרם נגרם נזק מקומי התחזית בדרך כלל טובה מאוד. לעיתים קיים סיכון להישנות האבנים בצינוריות הבלוטות, תופעה אשר מצריכה התערבות כירורגית נוספת ולעיתים אף מצריכה את הסרת הבלוטה כליל. בדומה לכל הליך רפואי, המטופל צפוי להרגיש אי נוחות במהלך תקופת ההתאוששות. חום, נפיחות וכאב קיצוני לאחר ההליך מצריך בדיקה רפואית ומעקב.