בעיות בבלוטות התריס נחשבות לשכיחות באופן יחסי ויכולות להופיע בתצורות שונות וגם מסיבות שונות.
מדובר לרוב בשלושה סוגים של מחלות, הקשורות לבלוטות התריס: מחלת השימוטו, תירואידיטיס מכאיבה תת חריפה ותירואידיטיס לא מכאיבה תת חריפה. לאחת מהשלוש נלווה גם כאב גרון – לתירואידיטיס מכאיבה תת חריפה.
מדוע זה קורה ואיך זה בא לידי ביטוי
תירואידיטיס מכאיבה תת חריפה היא מחלה נגיפית, כך משערים. לרוב היא מופיעה במפתיע ובאה לידי ביטוי בתצורת דלקת בבלוטת התריס, הגורמת לשחרור של כמות רבה מאד של הורמונים תריסיים, מה שמוביל בסופו של דבר להיפרתירואידיות (פעילות יתר של בלוטת התריס).
בדרך כלל היא תופיע בעקבות מחלה נגיפית כלשהי, כשהתסמין הראשון הבולט שלה יהיה כאב גרון. הכאב הזה עשוי לגרום לבלבול רב בקרב הרופאים, שכן עשויים לקשור אותו למחלת השפעת, התקררות או בעיות אחרות, שאינן קשורות לבלוטת התריס. זו גם הסיבה מדוע אבחון המחלה מאתגר מאד ופעמים רבות נמשך זמן.
אותו כאב גרון איננו באמת כאב גרון רגיל. למעשה, זהו כאב המגיע מאזור הצוואר, כאב ממוקד מאד שמקורו בבלוטת התריס. בעקבות שחרור עודף של הורמונים מהבלוטה, היא הופכת לרגישה מאד והסובל מכך מתחיל לפתח חום נמוך (בסביבות 37 עד 38 מעלות).
הטיפול המוצע לסובלים מכך
לעיתים מאבחנים זאת בטעות כבעיית שיניים (בשל הכאב בלסת) ולעיתים כזיהום באוזניים או אפילו זיהום בגרון. במרבית המקרים התופעה הזו חולפת מעצמה בתוך מספר חודשים, אך לעיתים היא גם חוזרת על עצמה. בחלק מהמקרים (מה שנדיר יחסית) יכולה להיגרם פגיעה בבלוטת התריס עד לכדי פעילות יתר, שחרור מוגבר של הורמונים.
הטיפול המוצע במקרים של כאב גרון בשל בעיות בבלוטת התריס היא טיפול תרופתי. תרופות נוגדות דלקת יכולות להקל על הכאב במקום וגם על הדלקת עצמה, כשבמצבים חמורים מאד ממליצים לסובלים מכך ליטות קורטיקוסטרואידים, שאותם עליהם להפסיק באופן הדרגתי לאורך תקופה של בין 6 עד 8 שבועות. במידה והשימוש בתרופות אלו נפסק בבת אחת, תסמיני המחלה עשויים לצוץ בשנית.